החלטה בתיק ב"ש 10252/07

2.      בהתאם לנטען בכתב האישום, הגיע המשיב ביום 7.11.07, סמוך לשעה 2:27 בבוקר, בעודו שוהה בישראל שלא כדין, לחניה האחורית של החנות "הולי בייגל" ברח' יפו 34 בירושלים, הכין קרש שבקצהו מלופף בד טבול בבנזין, הצית אותו והשליך אותו דרך החלון אל תוך החנות. כתוצאה ממעשיו אלה  ארע פיצוץ בחנות, פרצה שריפה, והמשיב נמלט ממקום הארוע. כתוצאה מהשריפה התנפצו דלתות החנות העשויות זכוכית ונפלו על המדרכה ונגרם נזק למטבח החנות ולכביש שמחוצה לה.

3.      עם הגשת כתב האישום הגישה התביעה בקשה לעצור את המשיב עד תום ההליכים נגדו. בבקשה טוענת התביעה כי קיימות נגד המשיב ראיות לכאורה להוכחת העבירות המיוחסות לו והן מקימות יסוד סביר לחשש למסוכנות ולהתחמקות מהליכי משפט לפי סעיף 21(א)(1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן - חוק המעצרים). התביעה מוסיפה כי לגבי המשיב לא קיימת חלופת מעצר ראויה למעצרו עד תום ההליכים.

הראיות - טענות הצדדים

4.      התביעה טוענת כי הראיות בתיק הינן נסיבתיות ומצביעות מעבר לספק סביר על מעורבות של המשיב בארוע. התביעה מסתמכת על שני עדי ראייה, גגקווין גלובר ובנימין סלומון, שאמנם לא ראו את רגע ההצתה עצמו אולם ראו את המשיב נמלט מהמקום ממש ברגעי ההצתה. בנוסף לכך העידו שני העדים כי לא ראו כל אדם אחר שיצא מהמקום מלבד המשיב, למרות שלטענתם אם היה יוצא מישהו אחר מהמקום היו רואים אותו בוודאות. גלובר וסלומון העידו כי רדפו אחרי המשיב שנמלט מהמקום, היו עימו בקשר עין רצוף ושמרו עליו עד להגעת השוטרים. העד סלומון מסר בנוסף כי שערו של המשיב היה שרוף.

5.      התביעה מסתמכת על דו"ח פעולה של השוטר דודו פולק שהגיע למקום ועצר את המשיב. בדו"ח הפעולה כתב השוטר פולק כי מידיו של המשיב עלה ריח של בנזין ובכיסו נמצאה גרב שגם ממנה עלה ריח של בנזין. בנוסף לכך מסתמכת התביעה על זכרון דברים של השוטר רון חכם שהיה מעורב גם הוא במעצרו של המשיב, בו צוין כי מבגדיו ושערו של המשיב נדף ריח של נפט, וכן כי הוא ניסה להשליך מכיסו גרב שממנה עלה ריח של נפט, כפי שציין גם השוטר פולק.

6.      התביעה מסתמכת גם על דו"ח חקירת אירוע של מכבי אש, ממנו עולה כי השריפה בחנות ארעה בעקבות הצתת החלון המזרחי של המסעדה. התביעה מוסיפה כי במקום הארוע נמצא קרש אליו הוצמד סמרטוט טבול בבנזין. התביעה מציינת עוד כי בחוות הדעת של מז"פ, נמצאו על הסמרטוט שהוצמד לקרש שרידי בנזין. התביעה מוסיפה, כי אמנם לפי דו"ח מז"פ לא נמצאו שרידי חומר דליק על בגדי המשיב והגרב שניסה להשליך, אולם מכיוון שממצאים אלה נשלחו בשקית פתוחה למעבדת זיהוי פלילי, יש  חשש שהחומר הדליק שהיה עליהם הספיק להתנדף.

7.      התביעה מציינת כי בחומר החקירה קיימת הודעה של המתלונן ארי רובין, בעליה של המסעדה שהוצתה, בה הוא מציין כי הוא חושד באדם בשם מוראד מטור שעבד במסעדה ופוטר, הנמצא עימו בסכסוך משפטי ואף איים עליו כי יעשה לו "הרבה דברים". התביעה מוסיפה כי שמו של המשיב הוא אברהים מטור והוא קרוב משפחה רחוק של אותו מוראד מטור בו חושד בעל המסעדה.

8.      התביעה טוענת כי הנאשם קשר עצמו בגרסתו למקום האירוע והודה כי הוא שוהה בלתי חוקי בישראל. התביעה מצביעה על הסתירות בגרסת המשיב לעניין נסיבות ההיכרות שלו עם מוראד מטור: בחלק מחקירותיו טען כי קיבל את מספר הטלפון של מוראד מאדם שפגש בשער שכם שטען כי מוראד יוכל לסדר לו עבודה, ואילו בחקירות אחרות טען כי מוראד קרוב משפחה שלו. התביעה טוענת כי בשחזור שנערך לו, עמד המשיב במקום אחר וגבוה יותר מהמקום בו טען שעמד בחקירתו הראשונה. התביעה מוסיפה כי המקום בו טען המשיב שעמד בו בעת השחזור מרוחק יחסית מחלון החנות ועל כן לא סביר כי הוא ייפגע מהלהבות שפרצו. סתירה נוספת עליה מצביעה התביעה היא כי בשחזור טען המשיב שברח מיד מהמקום, בעוד שבחקירתו הראשונה טען כי שהה במקום 5 דקות ורק אז ברח.

9.      התביעה מציינת כי בחומר החקירה קיימים איכוני פלאפונים ופלטי שיחות המעידים על קשר בין המשיב לבין מוראד, וזאת לפני האירוע ובסמוך מאוד אליו. התביעה מוסיפה כי בחקירתו הכחיש מוראד כי דיבר עם המשיב, על אף שהמשיב אישר בוודאות כי הוא דיבר עם מוראד. התביעה מציינת כי מפלט הבעלויות של חברת סלקום עולה כי מספר הטלפון אליו התקשר המשיב הוא בבעלות מוראד, וכי הדבר עולה גם משיחת טלפון שנערכה על ידי חוקרי המשטרה למספר זה.

10. ב"כ המשיב טוען כי אין כל ראיה ישירה הקושרת את המשיב לאירוע. לטענתו, לא נערכה בדיקה בסיסית בעניין הימצאות טביעות אצבעותיו של המשיב על הקרש שנמצא במסעדה.

11. ב"כ המשיב טוען כי לא ניתן להסתמך על עדויותיהם של עדים שישבו בשעה 2:00 בבוקר בפאב סמוך, מה גם שאלה ראו את המשיב יוצא מהמסעדה בלבד ולא ראו את ההצתה עצמה.

12. ב"כ המשיב טוען כי גם בגדיו של המשיב, שנשלחו למעבדה לזיהוי פלילי, לא הצביעו על ראיה היכולה לקשור אותו לארוע. לטענתו, שערו של המשיב נחרך מאחור, וסביר להניח שאם המשיב היה זה שהצית את המסעדה, שערו היה נחרך דווקא מלפנים.

13. ב"כ המשיב טוען כי גם השחזור שנעשה לא קשר את המשיב לאירוע.

דיון והכרעה

הראיות

14. לאחר שעיינתי בחומר הראיות המצוי בתיק החקירה, הגעתי למסקנה כי יש בחומר הראיות כדי לבסס תשתית ראייתית מספקת לכאורה להוכחת האישום נגד המשיב. הראיות בתיק מצביעות באופן חד משמעי על העובדה שהמשיב היה מעורב באירוע, שהה בסמוך מאוד לחנות שנשרפה, ברח מהמקום לאחר קרות הפיצוץ ונתפס על ידי מר סלומון ומר גלובר עד הגעת השוטרים. המשיב מודה בעובדות אלה ובעניין זה אין למעשה מחלוקת בין הצדדים. אולם לטענת המשיב, לא הוא הצית את החנות אלא רק שהה בסמוך לה בעת שחיפש אוכל ומקום לישון. לטענתו, שיער ראשו נשרף מאחר ושהה סמוך לפיצוץ, והוא נמלט וברח מרודפיו מאחר ופחד מהמשטרה בשל היותו שוהה בלתי חוקי בארץ, דבר המסביר את עיניו האדומות ועצבנותו בעת שנתפס. המשיב הסביר את ריח הנפט שנדף מבגדיו בכך שבעת שחיפש מזון בשקיות האשפה נתקל בבקבוקים בעלי חומר דליק שנשפך עליו. המשיב הודה כי הוא מכיר את מוראד, אך ציין כי מדובר בקרוב משפחה רחוק העובד כמנהל שביקש כי יעבוד עבורו.

15. אין חולק כי המשיב היה מעורב באירוע ושהה בסמוך לחנות בזמן שהוצתה. לפיכך השאלה שיש לבחון היא האם חומר הראיות מבסס תשתית ראייתית לכאורית להוכחת ביצוע ההצתה על ידי המשיב. לשאלה זו יש לענות בחיוב וזאת מהנימוקים הבאים:

א.    על פניו, נראה כי הסברו של המשיב לעובדה שניסה לזרוק את הגרב מכיסו אינו סביר. כך בחקירה השנייה נשאל המשיב:

" שאלה: כשעצרו אותך ניסית לזרוק את הגב (צ.ל: גרב) מהכיס. למה ניסית לזרוק את הגרב?

תשובה: הגרב היה ביד שלי אחרי שנכנסתי לשירותים ואין מגבת אז ניגבתי עם הגרב את הידיים."